במסגרת ערעור שהוגש לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, נדון ערעורו של קטין הסובל משיתוק מוחין, עיכוב התפתחותי וטונוס שרירי מוגבר. ערעורו של הקטין עסק בהחלטת הוועדה לביטוח הלאומי שקבעה כי זכאותו לקצבת ילד נכה תעמוד על 50% בלבד מקצבה רגילה.
הנימוקים לשלילת הקצבה
נימוקי הביטוח הלאומי לאי מתן מלוא הקצבה, התבססו על קביעתם, כי הקטין אינו זקוק להשגחה קבועה של הזולת.
הנימוקים של בית המשפט לקבלת הערעור
השופטת טרכטינגוט שדנה בתיק, קיבלה את הערעור, והחליטה להחזיר את עניינו של הקטין לוועדה של הביטוח הלאומי.
נימוקיה לקבלת הערעור היו כדלהלן : ראשית הביטוח הלאומי קבע כי הילוד לא זקוק לעזרה מוגברת אך הוא לא נימק זאת. שנית – בפני השופטת עמדו מסמכים מהם עולה, כי הקטין זקוק להשגחה צמודה מפאת חוסר עצמאותו, העדר יכולתו להישאר יציב והעדרה של מודעות לסכנה.
כאמור בית הדין החזיר את הדיון לוועדה וקבע כי עליה להתייחס בנימוקיה למסמכים הרפואיים מהם עולה, כי התובע זקוק לעזרה מוגברת.
לטעמינו פסק הדין צודק מאחר והוא חייב את הוועדה להתייחס לכלל המסמכים המעידים על מצבו של הקטין לרבות חובתם לנמק זאת.
מהו הגורם המרכזי לשלילת הקצבה וכיצד ניתן להתמודד עימו?
מהניסיון במשרדי בכל הנוגע לייצוג ילדים בביטוח הלאומי, אני יכול לומר כי הסיבה המרכזית למרבית הדחיות של הביטוח הלאומי לקבלת קצבה מלאה או חלקית של קצבת הילד הנכה, נובעת מאי המצאת מלוא המסמכים הרלבנטיים לוועדה. מסמכים אלה מהווים ראיה ניצחת ובעלת משקל המעידים על מצבו של הילד והזדקקותו לעזרה מוגברת. לפיכך המלצתי להורים היקרים העוסקים בטיפול בילד הנכה, להעביר את מלוא המסמכים הרלבנטיים הנוגעים למצבו של הילד או להיעזר באיש מקצוע שיסייע בעניין זה.
משרדי עומד לשירותכם לכל הבהרה נוספת.
